בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג המערערים בע"א 4244/12 2.

Transcription

1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים 4444/ /14 ע"א ע"א לפני: המערערים בע"א 4244/12 והמשיבים בע"א 4635/12: כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט נ' סולברג 1. הוצאת עיתון הארץ בע"מ 2. תומר זרחין ד ג נ המשיבים בע"א 4244/12 והמערערים בע"א 4635/12: 1. תת-ניצב אפרים ברכה 4-2. משטרת ישראל ויחידות מסוימות שלה 5. עו"ד אושרה גז 6. פרקליטות מחוז תל אביב. 7 משרד המשפטים. 8 המשרד לבטחון פנים 9. פלוני 10. פלונית ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב )כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני( בעניין פרסום פסק-דין חלקי והחלטות שניתנו במסגרת תביעת נזיקין, שהוגשה ע"י המשיבים 9 ו- 10 נגד מדינת ישראל ונתבעים נוספים תאריכי הדיונים: בשם המערערים בע"א 4244/12 והמשיבים 4-3 בע"א 4635/12: בשם המשיבים 8-1 בע"א 4244/12 והמערערים בע"א 4635/12: בשם המשיבים 10-9 בע"א 4244/12 והמשיבים 2-1 בע"א 4635/12: י"ב אייר, תשע"ג ) ( כ; ' אייר, תשע"ג ) (; י"ב אב, תשע"ג ) ( ד; ' שבט, תשע"ד ) (; כ"ז שבט, תשע"ד ) ( עו"ד טל ליבליך; עו"ד תמיר גליק; עו"ד ירון שלמי עו"ד מיכל ברדנשטיין; עו"ד גלי בהרב-מיארה, עו"ד נעמי זמרת; עו"ד ארנה פורגש עו"ד רויטל הורוביץ פסק- דין

2 2 מלצר: ח' השופט 1. לפנינו שני ערעורים נוגדים כנגד החלטות שונות של בית המשפט המחוזי בתל-אביב )כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני( בענין פרסום מה שכונה: פסק דין חלקי, ולמעשה היה, מבחינה משפטית, בגדר: החלטה אחרת )החלטה זו תמשיך להיקרא להלן לשם הנוחות בלבד פסק הדין החלקי(. פסק הדין החלקי ניתן בדלתיים סגורות במסגרת תביעת נזיקין שהוגשה על ידי המשיבים 9 ו- 10 כאן )להלן גם: התובעים( כנגד מדינת ישראל וגורמים מוסדיים שונים מטעמה )המשיבים 4-2 ו- 8-6 ( וכן נגד נתבעים אישיים מסויימים )המשיבים 1 ו- 5 (. 2. המערערים ב-ע"א 4244/12 הם: הוצאת עיתון הארץ בע"מ )להלן עיתון הארץ( וכתב של העיתון, והמערערים ב-ע"א 4635/12, הינם המשיבים 8-1 בע"א 4244/12 הנ"ל )להלן גם: הנתבעים(, ואלה מיוצגים כולם על ידי פרקליטות המדינה. התובעים והנתבעים בתביעת הנזיקין הנ"ל הסכימו שהיא תידון בדלתיים סגורות וכי גם כתבי בי-דין, הפרוטוקולים והראיות שיוגשו, וההחלטות שינתנו במסגרת התובענה האמורה לא יפורסמו מטעמים של הגנת בעלי דין ועדים ומשיקולים של שמירה על סודיות שיטות העבודה של המשטרה, ובית המשפט המחוזי הנכבד אישר, בתחילת ההליך, הסכמה זו. 3. לעיתון הארץ נודע בשלב כלשהו שלאחר מתן פסק הדין החלקי דבר קיום התביעה הנזיקית הנ"ל וחלק מההחלטות שנתקבלו בגדרה והוא ביקש להסיר )בסייגים( את צו איסור הפרסום הכוללני. במסגרת זו עלו סוגיות בסיסיות בדבר: פומביות הדיון, חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת אל מול הסייגים לעקרונות- יסוד אלה. 4. על החלטות שונות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד במכלול הוגשו הערעורים שבפנינו מכח הלכת בש"פ 6878/98 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל ) (. במסגרת זו עיתון הארץ מבקש בערעורו לפרסם את המירב האפשרי )ללא גילוי שמות המשיבים 9 ו- 10, זהותם ועילת החיסוי( ואילו התובעים והנתבעים ביקשו, כי איסור הפרסום הכולל יימשך. זה המקום לציין כי בשלב מאוחר יותר המשיבים 8-1 הגמישו מעט את גישתם, אך עדיין עמדו על חיסוי רב. פרטי הדברים יסקרו בהמשך, ואולם כבר בשלב זה מוצא אני לנכון להדגיש כי במהלך שמיעת הערעורים אירעו התפתחויות משמעותיות, שחייבו טיפול לא-שגרתי במכלול, הכל כפי שיבואר לאחר מכן.

3 ב) 3 אביא איפוא עתה את הנתונים הרלבנטיים להכרעה על פי סדר התהוותם. רקע הדברים והשתלשלות ההליכים 5. התובעים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב לפני שנים אחדות תביעת נזיקין נגד המשיבים 8-1 בגין נזקים נטענים, שנגרמו להם לגרסתם מחשיפה מסוימת הנוגעת למשיב 9 )להלן: התובע(, שלא היתה צריכה לקרות לשיטתם, וזאת במסגרת הליך פלילי שנוהל עוד שנים רבות קודם לכן, שם יוצג התובע על-ידי עורכת דין, שאיננה באת-כוחו הנוכחית. התביעה הוגשה נגד יחידות שונות של משטרת ישראל, נגד פרקליטות המחוז שטיפלה בתיק וגם נגד קצין המשטרה הבכיר שהיה ממונה על החקירה )הוא המשיב 1 כאן( ועורכת הדין בפרקליטות המחוז, שליוותה את החקירה )היא המשיבה 5 כאן(. 6. בתאריך ניתן בתובענה מה שכונה שם כאמור: "פסק דין חלקי", בגדרו נקבעה אחריותם של חלק מן הנתבעים לחשיפה הלא ראויה של התובע, ובין הנתבעים, שהוטלה עליהם אחריות בשל רשלנותם, נכללו גם המשיבים 1 ו- 5. במסגרת פסק הדין החלקי נכללו, בין היתר, הקביעות הבאות: א) ) ספק אם עומדת לחשוד בפלילים עילת תביעה בנזיקין בשל כך שהמשטרה גבתה ממנו הודעה המפלילה את חבריו, והתביעה חייבה אותו להעיד נגדם, גם אם הודעה זו הוצאה ממנו בתחבולה, במה שמכונה "תרגיל חקירתי". שונים פני הדברים כאשר גורמי החקירה הוליכו את החשוד שולל ונקטו בתחבולות לא לגיטימיות הפוגעות בזכויות בסיסיות של החשוד. בהקשר זה נאמר כי יתכן שלצורך ההליך הפלילי ניתן היה לראות בהתנהגותו של המשיב 1 "תרגיל חקירה" שניתן להכשירו, כפי שסבר אחד השופטים שדן בהליך הפלילי, אך ככל שמדובר בהליך האזרחי בית המשפט המחוזי שוכנע כי המשיב 1 נהג שלא כדין. ) במסגרת חומר החקירה שניתן לעיון לנאשמים האחרים בהליך הפלילי "שוחרר" מידע שהובטח לתובע על-ידי המשטרה כי לא יגולה, וחשיפה זו נעשתה עקב כי החשיפה היתה טענת התובעים נדחתה )במקטע זה וצוותו 1 רשלנות של המשיב זדונית(.

4 ג) ד) 4 ) 1 המשיב ) במסגרת בירור התובענה נתגלתה תופעה של תחרות קשה בין יחידתו של לבין יחידה אחרת במשטרה, אשר ביקשו שתיהן "לנכס" לעצמן הצלחות בפענוח הפרשות שנחקרו, מושא האישומים בהם הועמד התובע לדין. בהקשר זה צוטט קטע מדו"ח של ועדת בדיקה משטרתית, שדנה בנושא, וקבעה, בין היתר, כי: כדין, המשיב "לא היתה יד מכוונת אחראית מפקחת ומנהלת שתוכל לאכוף כללי התנהגות ועבודה מבצעית על כל הגורמים שעסקו בפרשה..." 1, שהיה ראש צוות החקירה, שחקר את התובע, טען כי התובע הוזהר וכי החקירה כולה התנהלה לפי חוק, שהיו נהוגים באותה עת, זה נאמר כי דבריו האמורים אזהרה קיימת בכל חקירה, תועדו, ובאישור מלא של של המשיב בהתאם לסטנדרטים המקצועיים והחוקיים מפקדי המשיב 1 1 ואזהרה כזו לא תועדה. ושל הפרקליטות. לא מצאו ביטוי בחומר החקירה. העיד 1 המשיב החקירות שהוקלטו תועדו באמצעות הקלטות ותימלולים, הוקלטו תועדו באמצעות זכדי"ם, או הודעות של התובע. כי: "כל בהקשר חובת החקירות החקירות שלא למעט אלו לא היו חקירות נוספות", אך התברר כי המשיב 1 לא תיעד בזמן אמת חלק משמעותי מן השיחות שערך עם התובע. לאור האמור העדיף בית המשפט את גירסת התובע על פני גירסת המשיב 1. ה) ) המשיבה 5, שליוותה מטעם פרקליטות מחוז תל-אביב )פלילי( את החקירה הפלילית של התובע אחראית אף היא לרשלנות שבחשיפת המידע החסוי, ונתגלו בתצהירה גם אי-דיוקים. מעבר לכל האמור לעיל בית המשפט המחוזי הנכבד הורה כי עותק מפסק הדין החלקי יימסר: ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, למפכ"ל המשטרה ולפרקליטת מחוז תל-אביב )פלילי(. הערה: הרחבה ופרטים בעניינים שנדונו בפסק-הדין החלקי, ככל שהחלטנו שניתן לפרסמם באים בנספח א' לפסק דיננו זה, הכולל את נוסח פסק הדין החלקי לאחר שהוכנסו בו ההשמטות הנדרשות בהתאם לפסק-דיננו זה וכן משפטי הבהרה )בסוגריים מרובעים( לביאור הנוסח שהותר לפרסום.

5 5 והוטל אף צו איסור בדלתיים סגורות כאמור, שמיעת התובענה התנהלה, 7. פרסום על החומר שהוגש במסגרתה, זאת על מנת שלא לחשוף שיטות עבודה סמויות של המשטרה )לגבי חלק מהדברים אף הוצאו בשעתו, במסגרת ההליך הפלילי, תעודות חיסיון על-ידי השר לביטחון פנים(, אך בעיקר על מנת להגן על התובעים. בעת סגירת הדלתיים החליט השופט שדן בתיק )ד"ר ע' בנימיני( שכאשר ינתן פסק הדין תיבחן השאלה של הסרת החיסוי באופן מוגבל. בפסק הדין החלקי ניתן צו האוסר לפרסם את פסק הדין החלקי עד להחלטה אחרת. עם זאת הוסף כי בשל המשקל שיש ליתן לזכות הציבור לדעת ולעיקרון פומביות הדיון ראוי לפרסם קטעים מפסק הדין החלקי, אין בהם כדי לסכן את ואשר של המשטרה חסויות שיטות עבודה שאינם חושפים לגבי שמות כל חיסוי בעינו עוד צויין כי יש להותיר על ידי זיהויים. התובעים בהתאם לכך בית המשפט הנכבד שנזכרו בתיק. המקומות וכו', העדים, המעורבים, הורה לצדדים להגיש לו נוסח שניתן יהיה לפרסמו, מבלי לפגוע בעקרונות דלעיל. של מוצע נוסח המחוזי הנכבד אמנם הגישו לבית המשפט למשפט הצדדים 8. הן עם זאת בהתאם לעקרונות דלעיל. שכלל השמטות נדרשות, החלקי, הדין פסק התובעים והן הנתבעים הביעו דעתם שאין לפרסם את פסק הדין החלקי כולו. התובעים וזו עמדתם גם כיום, כי אמנם התובע "נשרף" עקב חשיפת המידע טענו בהקשר זה, מבלי לגרוע ואולם ולכן הוא ומשפחתו נאלצים לנהל את חייהם ב"מחתרת", הנ"ל, מהאמור לעיל הם גרסו כי קיים עדיין חשש שפרסום כלשהו של פסק הדין החלקי יהיה בו, לדבריהם, משום "נשיפה בגחלים בוערות" וכי הפרסום עלול לסכן את חייהם. "הגורמים המקצועיים" לטענתם, החלקי. התנגדו לפרסום פסק הדין גם הנתבעים או פרסום ואפילו פרסום חלק ממנו, החלקי, שפרסום פסק-הדין הבהירו במשטרה עלול לסכן את חיי התובעים, ואין לקחת על דרך של פרפראזה כלשהו הימנו ול ו סיכון בעניין זה. 9. נוכח עמדתם של הצדדים, כפי שזו פורטה לעיל, והואיל ובשלב האמור טרם נשמעו הראיות בעניין הנזק, כולל הראיות בעניין משמעות חשיפתו של התובע החליט בית המשפט המחוזי הנכבד, בתאריך , כי באותו השלב לא יפורסם פסק הדין החלקי, אך קבע כי הוא ישוב וישקול סוגיה זו מחדש לאחר שמיעת הראיות בעניין הנזק, עם סיום הדיון בתיק. כך היו נותרים הדברים אלמלא הגישה המדינה בקשת רשות ערעור על פסק הדין החלקי )שמבחינת הנתבעים, שנקבעה לגביהם אחריות, נמצא כי היתה כאמור בגדר "החלטה אחרת" בלבד(. בבקשת רשות הערעור נרשמו בטעות )על-ידי מי שייצגו

6 6 בנוסף, נותר חסוי. ורק שמם של התובעים בשמם, הנתבעים שם את המדינה( )תוך שמירת זכותם של הנתבעים את בקשת רשות הערעור משניתנה החלטה הדוחה להשיג על הקביעות שבפסק הדין החלקי בסיום ההליך(, היא פורסמה בטעות בציון שמות הנתבעים, אף שהמדינה טוענת שבבקשת רשות הערעור עצמה צויין כי מדובר על פי גירסתו באופן זה נודע הדבר לעיתון הארץ בתיק המתנהל בדלתיים סגורות. )במקביל לכך וכאשר הטעות נתבררה ניתנה החלטת חיסוי לגבי הפרטים שפורסמו בשגגה(. 10. בתאריך הגיש עיתון הארץ בקשה להתרת פרסום פסק הדין החלקי, למעט חשיפת פרטים מזהים של התובעים וגילוי שיטות עבודה חסויות של המשטרה. הן הנתבעים והן התובעים שבו והתנגדו לבקשה לפרסם חלק כלשהו של פסק הדין החלקי. בתגובת המדינה נאמר כי קיימת: "חוות דעת פנימית סודית ביותר שהוכנה על ידי גורמי המודיעין ואשר ככל שיידרש על ידי בית המשפט, תוצג לעיני בית המשפט בלבד על ידי גורם מודיעיני בכיר במסגרת דיון אשר יקבע במידת הצורך". יחד עם זאת הן התובעים והן עיתון הארץ התנגדו להצגת חוות הדעת הנ"ל בפני השופט, מבלי שתינתן להם האפשרות לעיין בה. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט שהחלטתו בעניין תינתן מבלי להיזקק לחוות דעת זו. 11. במסגרת בקשתו להתרת הפרסום טען עיתון הארץ כי קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בפרסום פסק הדין החלקי, הואיל ומדובר, להבנתו, בפרשה חמורה הנוגעת לדרך התנהלותם הרשלנית של הממונים על אכיפת החוק במשטרה ובפרקליטות, מה גם שמדובר בקצין משטרה המשרת בתפקיד בכיר ביותר )המשיב 1(. בנסיבות אלו, לדעת עיתון הארץ, לא יתכן שפסק הדין החלקי לא יובא לידיעת הציבור ויוותר מחוץ לשיח הציבורי, באופן שתימנע האפשרות של ביקורת דמוקרטית על התנהלות רשויות אכיפת החוק. 12. לאחר עיון בעמדות שהוצגו בפני בית המשפט המחוזי הנכבד הוציא כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני במאי 2012 החלטה, בגדרה קבע כי טיעוני עיתון הארץ מקובלים עליו בעקרון והדגיש כי לכן הוא קבע כבר בתחילת הדיון בתובענה, וגם בפסק הדין החלקי, כי יש לפרסמו במתכונת זו או אחרת. עם זאת לאחר שכל הצדדים לתובענה גם יחד הביעו דעתם כי פרסום כלשהו עלול לסכן את חיי התובעים, הוא הגיע למסקנה כי ניתן להמתין עם ההחלטה בעניין הנוסח הראוי לפרסום עד לאחר שמיעת הראיות בשלב השני של המשפט, הנוגע לנזק. שינוי בגישתו זו חל, על פי האמור

7 ב) 7 בהחלטתו, עקב ההתפתחויות שחלו במכלול )אשר תוארו לעיל(, ולפיכך לאחר שבית המשפט עיין בבקשות הפרסום ובתגובות ובנספחים שהצדדים הציעו לו הוא הגיע לכלל מסקנה כי יש מקום לנהוג בדרך עליה הורה מלכתחילה בסוף פסק הדין החלקי, וזאת מיידית, תוך נקיטת אמצעי זהירות מירביים למניעת סיכון לתובעים. במסגרת פרק ישום הדברים ראה בית המשפט המחוזי הנכבד לציין עוד בהחלטתו כדלקמן: א) ) עיתון הארץ הודיע כאמור כי אין הוא חולק על כך שיש להשמיט מפרסום פסק הדין החלקי כל פרט שעלול לזהות את התובעים, בנוסף למחיקת קטעים הנוגעים לשיטות עבודה חסויות של המשטרה. כנגד זאת עיתון הארץ סבר כי אין מניעה לפרסם את שמם של המשיבים 1 ו- 5. בית המשפט המחוזי הנכבד לא ראה לקבל גישה זו והורה להשמיט מפסק הדין החלקי שיפורסם כל פרט שעלול לקשר את המשיבים 1 ו- 5 עם התובע. הוא הסביר כי לשיטתו קיים חשש ממשי וסביר כי פרסום שמם של המשיבים 1 ו- 5 עלול להביא לכך שמעורבים אחרים בפרשיות שנדונו בתובענה יזהו תיק זה כקשור לתובע. ) אמנם בתיק זה נחשף בעבר, במאגרים משפטיים שונים, מידע מסוים הכולל את שמם של הנתבעים, ואפילו שמם של התובעים ראה אור בהחלטה אחת. יחד עם זאת מדובר בהחלטה בודדת )על זו הוטל לאחרונה חיסוי בהחלטה שלנו, שניתנה על דעת כל הצדדים שלפנינו(, ולתפיסת בית המשפט המחוזי אין בכך כדי להתיר פרסומים נוספים, שעלולים לפגוע בתובעים, מה גם שאף עיתון הארץ מסכים שאין לחשוף את שמם. לדברי בית המשפט המחוזי הנכבד העובדה שכמה "סוסים ברחו מן האורווה" אין פירושה שיש "להתיר לכל הסוסים לברוח". לבסוף בית המשפט העיר כי ל ו היה סבור כי קיים חשש ממשי לסיכון חיי התובעים בשל פרסום חלק כלשהו מפסק הדין, הוא היה מעניק לשיקול זה משקל מכריע גם כנגד עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת. ואולם הוא הגיע למסקנה שנימוקי התובעים והנתבעים לאיסור הפרסום המוחלט אינם יכולים להתקבל, כאשר מדובר בפרסום מוגבל, ממנו יושמטו הקטעים המזהים את התובעים, או מגלים שיטות עבודה חסויות של המשטרה ואת עילות החיסוי. בהקשר זה צויין בנוסף כי יש להביא בחשבון גם את הפרסומים הקודמים שהיו בקשר לתיק זה, אך בעיקר את העובדה שהנוסח שיותר לפרסום לא יחשוף את הקשר של התובעים לאחד

8 8 הנושאים העיקריים שנדונו בו, אלא בפני אנשים שממילא כבר מודעים לזהותו של התובע ולקשר שלו לעניין. נראה כי פרסום בנסיבות הנ"ל, כך סיכם בית המשפט המחוזי את החלטתו, 13. מוגבל, הכולל השמטות בהתאם לעקרונות שפורטו לעיל, הינו האיזון הנכון בין הצורך החיוני להגן על בטחון חיי התובעים, כמו גם על האינטרס הציבורי העליון שבהגנה על לבין עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור של המשטרה, החסויות שיטות העבודה לדעת. בית המשפט עיכב את פרסום החלטתו האמורה וכן את פרסום פסק הדין החלקי בהשמטות שנקבעו למשך 14 ימים על מנת שהצדדים יוכלו למצות הליכי ערעור. ואכן על רקע זה הוגשו הערעורים ההדדיים שלפנינו, אשר בעקבות הגשתם עיכב בית המשפט המחוזי הנכבד את ביצוע החלטתו )פרסום פסק הדין החלקי בהשמטות( עד להכרעה בערעורים. על ההחלטה שלא לפרסם את כאמור, השיג, שבפנינו בערעורו עיתון הארץ 14. שבפנינו, השיגו על בערעורם הנגדי והמשיבים 8-1, ו- 5, שמותיהם של המשיבים 1 עצם ההחלטה לפרסם את פסק הדין החלקי, בנוסח כלשהו. טענה מרכזית של המשיבים לגישתם, שהיתה, עסקה בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, בערעורם-הם, 8-1 ביסוד החלטתו לעניין פרסום פסק הדין החלקי שלא לעיין, במעמד צד אחד, בחוות- אשר עסקה בבעיות הטמונות המדינה, שהגשתה נתבקשה על-ידי הדעת הסודית, בפרסום פסק-הדין החלקי. החלטתו הנ"ל של בית המשפט המחוזי הנכבד, שלא לעיין בחוות-הדעת הסודית, התבססה, בין השאר, על התנגדותם של המשיבים 9 ו- 10 לעיון במסגרת הליך מסוג זה ועל היעדר הוראת חוק המאפשרת עיון במעמד צד אחד, ללא הסכמה מצד כל הצדדים להליך. בית המשפט המחוזי הנכבד, שהתקיים בפני המשיבים 8-1 סברו כי המקרה שלפנינו הצדיק את הדרשותו של בית-המשפט המחוזי הנכבד לחוות-הדעת הסודית, אף אם הדבר היה אמור להיעשות רק במעמד צד אחד, הודיעו כי הם התובעים וזאת טרם מתן החלטה בבקשה לפרסום פסק-הדין החלקי. מצדדים בעמדת המדינה בערעורה. 15. לקראת מועד השמיעה שנקבע לערעורים ההדדיים ) ( הודיעה המדינה לפתע כי חלו התפתחויות משמעותיות במכלול וכי פרקליטות המדינה מבקשת להציגן במעמד באי-כוח התובעים והנתבעים בלבד, מבלי שבאי כוח עיתון הארץ יהיו נוכחים. פרקליטי עיתון הארץ, שנתבקשו להגיב התנגדו לכך, ואולם ביום הדיון

9 ב) 9 לשיקול דעתנו. הם השאירו את הסוגיה ( )בתאריך לשמוע את הדברים שלא במעמד באי-כוח עיתון הארץ. החלטנו איפוא במהלך הדיון האמור הובאו התפתחויות בעלות חשיבות רבה: לידיעתנו, על-ידי באות-כוח המדינה, שתי א) ) בפרקליטות המדינה נוצר חשש כי בתובענה שהתנהלה בבית המשפט המחוזי המשטרה )בלא מעורבות כלשהי של המשיבים 1 ו- 5 ( הסתירה מהפרקליטות, לטענתה, פרטים חשובים ביותר, שעשויה היתה להיות להם השלכה הן לעניין האחריות שנקבעה בפסק הדין החלקי והן לגבי היקף הנזק שנגרם לתובעים. לגירסת הפרקליטות אף התובע ועדים מסוימים שהעידו מטעמו )ואשר כיהנו בעבר כקציני משטרה בכירים( לא מסרו את מלוא האמת לבית המשפט והעלימו מפניו דברים. כתוצאה מההסתרה האמורה בית המשפט הגיע בנקודות מסוימות, לשיטת המדינה, לממצאים ולמסקנות שגויים. ) נוכח האמור בס"ק )א( שלעיל המדינה נאלצה, לטענתה, להגיע להסדר פשרה עם התובעים מבלי להודות באחריות במסגרתו הוסכם לשלם להם סכום נכבד וכתוצאה מכך הסתיים הדיון בתובענה, לאחר שההסדר הובא לאישור בית המשפט המחוזי הנכבד. זה המקום להדגיש כי השופט ד"ר עמירם בנימיני, ראה להוסיף במעמד האמור את הדברים הבאים: שאישר את הסכם הפשרה, "הבהרתי לצדדים כי בית המשפט מוכן ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, שנחתם בין הצדדים ביום , ואשר הוגש לבית המשפט. עם זאת, בית המשפט מבקש להוסיף שתי הסתייגויות כמפורט להלן: א. הצדדים הסכימו ביניהם כי כל ההחלטות שניתנו במסגרת הליך זה, לרבות ההחלטה בעניין האחריות, בטלות. אכן, הצדדים רשאים להסכים ביניהם שהחלטות אלו אינן מחייבות אותם, אך בית משפט זה איננו מוסמך לבטל החלטה מנומקת שניתנה על ידו, והכוונה הן להחלטה מיום בעניין האחריות, והן להחלטה בעניין פרסום חלקי של החלטה זו שניתנה בחודש מאי 2012, ואשר לגביה תלוי ועומד ערעור בבית המשפט העליון. יחד עם זאת, אני מציין כי ההחלטה בעניין האחריות היתה כפופה לאפשרות שנפתחה בפני הנתבעים לטעון לשינויה או לביטולה, לאור ראיות חדשות שהוגשו

10 10 לאחר מתן אותה החלטה, וכאשר החלטתי ביום כי הנתבעים רשאים לטעון במסגרת טיעוניהם לאחר שמיעת הראיות בעניין הנזק, גם בעניין ההשלכה של אותן ראיות על שאלת האחריות, ולבקש לבטל או לשנות את ההחלטה בעניין האחריות. מטעם זה, וגם משום שבהתאם להסכמת הצדדים התביעה תדחה בכפוף לתשלום סכום הפיצוי המוסכם לתובעים המיועד לשיקומם, לא תהיה עוד נפקות אופרטיבית כלשהי להחלטה בעניין האחריות. עוד יש לציין כי ההחלטה בעניין האחריות היתה ממילא כפופה לערעור בבית המשפט העליון, וערעור זה לא יוגש עתה לאור הסדר הפשרה )בר"ע שהוגשה נדחתה שלא לגופו של עניין, כאשר הנתבעים שומרים לעצמם את כל הטענות נגד ההחלטה בעניין האחריות(. ב. אינני סבור שניתן להעתר לבקשת הצדדים להטיל איסור פרסום מוחלט על כל ההליך, כולל פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, וזאת בהמשך להחלטה המנומקת שניתנה על ידי בחודש מאי 2012, בה החלטתי להתיר את פרסום ההחלטה בעניין האחריות, כפוף לתיקונים והשמטות המתחייבים מן הצורך להגן על שלומם של התובעים ולא לחשוף שיטות ונוהלי חקירה של המשטרה. על החלטה זו הוגש ערעור )בין היתר עיתון הארץ הוא צד להליך הפרסום(, אשר עדיין תלוי ועומד בבית המשפט העליון. ככל שבית המשפט העליון יאשר את ההחלטה שניתנה בערכאה זו, ויהיה ניתן לפרסם, בנוסח זה או אחר, את ההחלטה בעניין האחריות, יהיה מקום לפרסם גם הודעה קצרה בעניין מתן פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה. הנוסח של ההודעה שתפורסם בעניין אישור הסכם הפשרה יקבע בבית המשפט העליון בהתאם לפסק הדין שיינתן בערעור על ההחלטה בעניין פרסום ההחלטה מיום , בנוסח שיקבע בית המשפט העליון. הדיון בתיק זה מתנהל בדלתיים סגורות, ולכן ניתן צו האוסר לפרסם פסק דין זה, ואת הפרוטוקולים מיום ומהיום, כמו גם את הסכם הפשרה עצמו, שכן בהתאם לאמור לעיל ההחלטה בעניין פרסום פסק הדין תינתן בבית המשפט העליון, במסגרת הערעור שהוגש שם על ההחלטה לפרסם את ההחלטה מיום בעניין החבות. במסגרת פסק הדין של בית המשפט העליון הוא יתבקש גם להחליט אם יש לפרסם את פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, בנוסח שייראה לו." הארץ. התובעים והנתבעים ביקשו כי כל ההתפתחויות הנ"ל לא יובאו לידיעת עיתון

11 ב) ב) ג) בתגובה להודעת המדינה הנ"ל מסרנו הדיון במעמד צד אחד, כי: מיידית לבאות-כוח הפרקליטות, בעת א) ) נדרשת בדיקה )על דרך של וועדת בירור ממשלתית, או בדרך ראויה אחרת( של ההסתרה הנטענת של מידע רלבנטי מפני הפרקליטות ומפני בית המשפט )ציינו כי התנהלות זו מזכירה, לכאורה, אם כי בשינויים המחויבים ובעצמה פחותה, ימים רחוקים, שקיווינו שלא יחזרו עוד( וכי ראוי שהתייחסותנו זו תובא לאלתר לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. ) אנו סבורים כי את דבר חתימת הסדר הפשרה ואת נפקותו על המשך ההליך שבפנינו יש להביא, לשיטתנו, לידיעת עיתון הארץ. בשל ההשלכות הרבות האפשריות של הדברים נענינו לבקשת המדינה לדחות את המשך הדיון במכלול לתקופה קצרה והסברנו כללית את הצורך בכך גם לבאי-כוח עיתון הארץ. 17. בתאריך הועדנו דיון-המשך )שאף חלקו התקיים במעמד צד אחד( ובעקבותיו הוצאנו החלטה, בגדרה הודע לעיתון הארץ כי הצדדים בתובענה הגיעו להסדר פשרה ביניהם וכתוצאה מכך אף הסתיים הדיון בתובענה. בנוסף לכך קבענו, בין היתר, כדלקמן: א) ) נוכח הסדר הפשרה עניין פרסום ההליך, או פרטים כלשהם לגביו יוחזר לדיון בפני בית המשפט המחוזי הנכבד וכל זכויות וטענות הצדדים שמורות להם בהקשר זה. במסגרת זו בית המשפט המחוזי הנכבד יוכל להיזקק מחדש לכל בקשה שתוגש לו. ) היועץ המשפטי לממשלה התבקש להורות על עריכת בדיקה ביחס להסתרה הנטענת בקווים שהותוו על ידינו בדיונים שהתקיימו במעמד צד אחד. דרשנו כי דיווח על ממצאי הבדיקה יוגש לנו בתוך 75 ימים והוספנו כי עם קבלת ממצאי הבדיקה נחליט לגבי המשך הטיפול בהיבט זה. בהקשר זה ציינו עוד כי בדיון שהתקיים בפנינו בתאריך , נמסר לנו על ידי באי כוח המדינה כי על קיום בדיקה כאמור החליטו ממילא במקביל גם היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. ) הערעורים התלויים בפנינו יישארו תלויים ועומדים וכל צד יהיה רשאי להשיג על החלטתו המחודשת של

12 ד) בית המשפט המחוזי הנכבד בתוך החלטתו החדשה. ימים מעת מתן ) עד להחלטה אחרת צווי איסור הפרסום יישארו בעינם. 18. בעקבות החלטתנו מתאריך הנ"ל חזרה איפוא שאלת הפרסום לבית המשפט המחוזי הנכבד והצדדים שבו והתייחסו לסוגיה, והגישו טיעונים בכתב בהקשר זה. התובעים והנתבעים התמידו בהתנגדותם לכל פרסום, ואילו עיתון הארץ עמד על פרסום מוגבל )ללא שמות התובעים וללא גילוי שיטות עבודה חסויות של המשטרה(, תוך שהוא עומד על כך שיש לפרסם את שמות המשיבים 1 ו- 5, וכן את הסדר הפשרה, אליו הגיעו התובעים והנתבעים. בתגובת התובעים לבקשה החוזרת לפרסום הם הפנו, לחוות הדעת הסודית, שהגשתה נתבקשה על-ידי המדינה בשלב הקודם. בית המשפט המחוזי הנכבד ראה בעמדתם זו משום הסכמה לעיון של בית המשפט בחוות-הדעת הנ"ל, במעמד צד אחד. בית המשפט המחוזי הנכבד, סבר איפוא כי אם הצדדים הישירים למשפט שלפניו מסכימים עתה לכך שיעיין בחוות הדעת הסודית האמורה במעמד צד אחד שוב אין מניעה לקיים את העיון הנ"ל, ולכן שינה מקביעתו מתאריך והחליט לעיין בחוות-הדעת הסודית, שלא במעמד עיתון הארץ. 19. לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד עיין בחוות-הדעת הסודית הנ"ל, הוא נתן החלטה חדשה, שעל-פיה יש לצמצם יותר את נוסח פסק-הדין החלקי שיותר לפרסום )ממה שסבר כי ראוי לפרסום קודם לכן( וזאת נוכח פרטים ייחודיים בתיאור הפרשה, שעלולים לחשוף את המעורבים בה. בית המשפט המחוזי הנכבד הורה לצדדים הישירים לתובענה )כלומר, רק לתובעים ולנתבעים שם ולא לעיתון הארץ( לנסות ולהידבר ביניהם על מנת להציע נוסח לפרסום של פסק-הדין החלקי, שיהיה מוסכם על הצדדים הישירים למשפט, ושיגן כראוי על האינטרסים החיוניים של המשיבים 9 ו- 10 )או למצער להסכים על פראפרזה שתותר לפרסום לגבי פסק-הדין החלקי ותוצאות ההליך(. בית המשפט המחוזי קבע עוד בהחלטתו הנ"ל, שאם הצדדים לתובענה לא יצליחו לגבש נוסח מוסכם כאמור בתוך הזמן שהוקצב לכך בית המשפט יחליט בעצמו על נוסח משלו לצורך הפרסום.

13 13 הצדדים הישירים לתובענה )כלומר, כל המשיבים שבפנינו( אכן הגישו לבית המשפט המחוזי הנכבד בתאריך הודעה ובה נוסח מוסכם לפרסום של "תמצית הפרשה", וזאת מבלי להעביר את ההודעה הנ"ל לעיתון הארץ. בית המשפט המחוזי הנכבד התרשם כי לא ניתן להסתפק ב"תמצית הפרשה" הנ"ל ולפיכך הכין נוסח חדש לפרסום של פסק-הדין החלקי, שהינו מצומצם יותר, מזה שעליו הורה בהחלטתו מתאריך על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד מתאריך הנ"ל הוגשו ערעורים והשגות על-ידי הצדדים שבפנינו, בהתאם להחלטתנו מתאריך כך הגיש עיתון הארץ ערעור מחודש על ההחלטה הנ"ל והמשיבים 8-1 הגישו מצידם השגה על אותה החלטה. המשיבים 9 ו- 10 הגישו גם הם, באמצעות עו"ד רויטל הורוביץ, השגה על ההחלטה. זה המקום לציין כי עו"ד הורוביץ הודיעה לנו בשלב מסוים כי נוצר נתק בינה לבין מרשיה )בין היתר בשל מחלוקות בנושא שכר-טרחה( וביקשה להשתחרר מהמשך הייצוג, ואולם לא התרנו לה את הדבר באותה עת, שכן מורכבות המכלול וסודיותו, כמו גם הצורך להכניס מייצג חדש )אם בכלל היה נמצא כזה, על דעת התובעים( היה עלול לעכב את ההליך שבפנינו ולפגוע במהותו ובצורך לסיימו. עו"ד הורוביץ נענתה לבקשתנו להמשיך ולהופיע ואנו מודים לה על כך. 21. במהלך מספר דיונים שהתקיימו בפנינו לאחר הגשת הערעורים וההשגות החדשות ניסינו לבחון אפשרות שהצדדים יסכימו על נוסח לפרסום, שיאזן כראוי בין האינטרסים והערכים המנוגדים העומדים במוקד הענין כאן. נסיונות אלו לא הסתייעו, לצערנו, ולפיכך עלינו לפסוק במכלול. עם זאת, טרם שאני עובר לדיון המשפטי בסוגיות שבמחלוקת רואה אני חובה לעצמי להשלים פרטים מסוימים ביחס למה שקרה עם דרישתנו לקיום בדיקה של הנטען בהודעת המדינה ביחס להסתרה הנטענת. 22. באות- כוח המדינה הודיעו לנו כי היועץ המשפטי לממשלה החליט למנות את עו"ד אריה רוטר, מי שכיהן בשעתו כראש האגף המשפטי בשב"כ ואחר כך כיועץ למבקר המדינה כבודק בפרשה בנושאי ההסתרה הנטענת והתקלות שנלוו לה. היועץ המשפטי לממשלה אף כלל בכתב המינוי שהעניק לעו"ד רוטר חסינות" למי שיופיע בפניו. פיסקה זו קראה כך: "מובהר, כי דברים שימסרו לך המופיעים בפניך במסגרת בדיקתך, הודעות או עדויות שתיגבה במסגרת בדיקתך "פיסקת

14 14 מתוקף כתב מינוי זה, וכל מסמך אחר שתוציא או תכין במסגרת הבדיקה, לא יימסרו למשטרה או לרשות חוקרת אחרת, למטרת חקירה פלילית, ולא ישמשו ראיה מטעם המדינה בכל הליך פלילי, למעט משפט פלילי בשל מידע כוזב העולה כדי עבירה פלילית". 23. עו"ד רוטר השלים את הבדיקה, לאחר אורכות שונות שנתבקשו ונתקבלו, והוציא, בתאריך , דו"ח מסכם. לאחר קבלת הדו"ח המסכם המדינה הביאה את דבר קיומו לידיעת שאר הצדדים בהליך שלפנינו במסגרת הדיונים שקיימנו לאחר אותו מועד. בהקשר זה ביקשנו מהמדינה כי תציע פראפרזה של מה שניתן לפרסם מהדו"ח האמור והיא עשתה כן והדברים מפורסמים )בתיקונים מסוימים והשלמות שלנו( בנספח ב' לפסק דיננו זה. 24. זה המקום להעיר עוד כי נוכח ההשלכות האפשריות של דו"ח הבדיקה הנ"ל על הסוגיות שבמחלוקת בתיק המתנו, על דעת הצדדים, להוצאת הדו"ח המסכם ורק משזה הושלם, נפנינו לסיום ההליך. הדברים. אחזור איפוא עתה לתיאור קצר של טענות הצדדים ואחר כך אעבור לליבון 25. עיתון הארץ גורס כי חובתו העיתונאית להביא את דבר ההליך, השתלשלותו ופרטיו ומה שנתגלה במסגרתו לידיעת הציבור, וכי מעבר להגנה הראויה הנדרשת על זהות התובעים ועל שיטות העבודה החסויות של המשטרה ראוי לפרסם את כל השאר. יתר על כן עיתון הארץ סבור כי עמדת המדינה לגבי החיסוי הכולל נובעת לא רק מהצורך להגן על האינטרסים הנ"ל, בהם מכיר כאמור גם עיתון הארץ, אלא מהרצון שלא לחשוף את מחדלי הנתבעים, ובמיוחד את אלה של המשיבים 1 ו- 5 והממונים עליהם ואת התקלות הרבות שליוו את ההתרחשויות במכלול. באי-כוח עיתון הארץ אף הדגישו את החשיבות שבביקורת הציבורית על גורמי אכיפה שונים, שהתנהלותם הפסולה וכשלונותיהם, לשיטת עיתון הארץ, התגלו בפרשה. בצד זה הודגשה גם העובדה שברקע מרבית התקלות עמדה, בין השאר, תחרות לא מבוקרת בין יחידות משטרתיות שונות, שרצו לזקוף הצלחות שונות לעצמן. כל זה הביא, לגישת עיתון הארץ, לחשיפות מיותרות וקשות וגרר למצער רשלנות חמורה, אשר הובילה, בהמשך הדרך, גם למסירת עדויות בלתי-מהימנות מצד המשיבים 1 ו- 5, ואפילו לתופעה של העלמת עובדות על-ידי גורמי משטרה אחרים מפני הפרקליטות ובית המשפט. בסופו של יום, כך לגרסת עיתון הארץ, כתוצאה מהמחדלים הנ"ל סוכנו בשעתו התובעים וגם נגרם בזבוז רב של כספי ציבור עקב הסדר הפשרה. זאת ועוד עיתון הארץ מצביע על

15 ב) 15 כך כי בינתיים התקבלה החלטה לקדם במשטרה את המשיב 1 ואף בכך יש, לתפיסת העיתון, טעם לפגם, שראוי להביאו לידיעת הכלל )יצוין כי כנגד החלטת הקידום האמורה הוגש בג"ץ נפרד, שלא על-ידי אחד מהצדדים שבפנינו, ועתירה זו תלויה עדיין ועומדת בפני בית משפט זה ואף בה הוצא צו איסור פרסום(. 26. באות כוח המדינה שללו כאמור בתחילה פרסום כלשהו של פסק הדין החלקי, כתבי בית הדין והראיות שהוגשו במסגרת התובענה ושל ההחלטות שניתנו במסגרתה. לגישתן הראשונית, כל פרסום, באשר הוא, עלול לסכן את חיי התובעים ולגלות שיטות עבודה חסויות של המשטרה )בהקשר אחרון זה לא הוגשה לנו תעודת חיסיון(. אין צורך לומר כי באות-כוח המדינה דחו בתקיפות כל טענה בדבר שיקולים זרים בעמדה של המשיבים 8-1, או ברצון שלהם להסוות באמצעות איסור הפרסום מחדלים כלשהם של המדינה ושל מי שפעל מטעמה. בהקשר זה אף צויין כי המשיבים 1 ו- 5 לא היו שותפים בדרך כלשהי להסתרה הנטענת על-ידי הפרקליטות וכי המשיב 1 קיבל על עצמו בהגינות את האחריות לחשיפת התובע, שקרתה לפני שנים רבות ונגרמה עקב רשלנות שלו, או של צוותו. 27. בדיונים שהתקיימו בפנינו לאחר הגשת הדו"ח המסכם של עו"ד רוטר הודיעה לנו באת-כוח המדינה, עו"ד ברדנשטיין, על דעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, כי המדינה משנה את עמדתה הראשונית, שהתנגדה לכל פרסום שהוא, והעלתה שתי חלופות: א) ) פרסום פראפרזות מרחיבות יחסית על התובענה, ההחלטות בגדרה ותהפוכותיה ללא ציון שמות המשיבים 1 ו- 5 )כל זאת לטענת המדינה על מנת למנוע זיהוי של התובעים(. או ) פרסום מוגבל ביותר של ההחלטות שניתנו במסגרת התובענה, לרבות פסק הדין החלקי, תוך ציון שמות המשיבים 1 ו- 5. הערה: משביקשנו הדגמה של הפרסומים המוצעים על פי חלופה זו נוכחנו לדעת שכמעט לא יוותר דבר מההחלטות. 28. באת-כוח התובעים הודיעה לנו כי התובעים נשארים בעמדתם כי כל פרסום שהוא עלול לסכן את חייהם. לחילופי חילופין היא מסרה בשם התובעים הערות רבות לחלופה )א( של המדינה, שאוזכרה בפיסקה 27 שלעיל, אשר למעשה איינו אותה כמעט לחלוטין.

16 נוכח העמדות הכה-מנוגדות של הצדדים כינסנו בתאריך את באי- כוחם וניסינו לבחון שוב אפשרויות גישור שונות. הדבר לא עלה יפה ואז הצענו למדינה ולתובעים לבדוק האם יש דרך כלשהי לנקוט באמצעי הגנה מסוימים להבטחת בטחונם של המשיבים 10-9, חרף פרסום אפשרי. הסברנו כי בדיקה שכזו מתבקשת מדרישת המידתיות לבחינת חלופות והצבענו על כך שסידורים מסוימים ננקטו, למשל, ב-ע"פ 2117/12 פלוני נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ) ( )להלן: עניין פלוני(. אף על כך נענינו בשלילה הן על-ידי המדינה והן על-ידי התובעים. לפיכך לא ראינו מנוס אלא לפנות לבירור המשפטי הנוקב. בכך אתמקד להלן. דיון והכרעה 30. לאחר עיון בכל החומר הרלבנטי הרב שהוגש לנו ושמיעת טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין ערעור עיתון הארץ להתקבל בחלקו, וכך אציע לחברי שנעשה. טעמיי בהקשר זה יובאו מיד בסמוך. 31. לעיתונות מטלות רבות וזכויות והגנות חוקתיות ישירות ונגזרות שונות. ראו: בג"צ 73/53 חברת קול העם נ' שר הפנים, פ"ד ז) 2 ( )1953(; 871 בג"ץ 298/86 ציטרין נ' בית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין במחוז תל-אביב, פ"ד מא )2( 337 )1987(; ע"פ 11793/05 חברת החדשות הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל ) ( )להלן: עניין חברת החדשות(; ע"א 4936/07 ידיעות אחרונות בע"מ ואתי אברמוב נ' עו"ד פלוני ) ( )להלן: עניין אברמוב(. עיינו גם: אילנה דיין אורבך "המודל הדמוקרטי של חופש הביטוי" עיוני משפט כ) 2 (, 377 )דצמבר 1996(; גיא פסח "הבסיס העיוני של עקרון חופש הביטוי ומעמדה המשפטי של העיתונות" משפטים לא 895 )2001(; דוד רונן, דיני צנזורה תקשורת, חופש ביטוי ובטחון המדינה )2011( )להלן: רונן(. בהקשר שלנו תפקיד העיתונות נגזר גם מעיקרון חוקתי של: שעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, המורה אותנו כך: פומביות הדיון, "בית משפט ידון בפומבי זולת אם נקבע אחרת בחוק, אם בית המשפט הורה אחרת לפי החוק". או על עיקרון זה אמר בשעתו הנשיא א' ברק ב-בג"צ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה, פ"ד נ"ח )1( 529 )2003( )להלן: ענין פלונית( כדלקמן:

17 17 "בהיבטים מסוימים פומביות הדיון היא אינטרס או ערך חברתי. בהיבטים אחרים היא זכות אדם. אין לנו צורך לקבוע את גבולותיה של הפומביות" )שם בעמ' 539(. לא אפרט לפיכך פה את כל התכנים והתכליות שבהבטחת פומביות הדיון לצרכים שונים ואסתפק בציון העובדה שכפי שלכל פרט מן הציבור שמורה הזכות להיות נוכח בכל משפט שדלתותיו לא נסגרו, כך הדבר ביחס לעיתונות והיא אמורה לשמש כ"מתווכת" בין הנוכחות הזו לבין הקהל הרחב ולדווח על מה שקורה בין כותלי בית המשפט. במלים אחרות בעניינים הללו העיתונות היא "המקשרת" בין זכות הציבור לדעת לבין פומביות הדיון. בפרשת בשעתו היטיב לתאר את תפקיד העיתונות השופט,Donaldson M.R Spycatcher בבית המשפט לערעורים בבריטניה שקבע Attorney General v. Guardian ( )Newspapers (No 2) (C.A) [1988] 2 W.L.R 805, 874 כדלקמן: העיתונות "It is because the media are the eyes and ears of the general public. They act on behalf of the general public. Their right to know and their right to publish is neither more nor less than that of the general public. Indeed it is that of the general public for whom they are trustees." איפוא היא זו ש"רואה" ו"שומעת" את הדברים עבור הציבור ומביאה את המידע הרלבנטי ל"מוחם" של הפרטים על מנת שיוכלו "לגבש דעה" על פעילות הרשויות, נבחרי הציבור ופקידי המינהל, לבקר אותם במידת הצורך, ולהשתתף בצורה מושכלת בשיח ובהליך הדמוקרטי. 32. הסימביוזה האמורה היא אחד הטעמים לכך שעיקרון פומביות הדיון זכה בשיטתנו המשפטית למעמד חוקתי-על-חוקי ונקבע כי הוא מהווה מרכיב-יסוד במשטר הדמוקרטי שלנו, התורם לתקינותו של ההליך המשפטי, לביצור אמון הציבור בבתי המשפט ולמימוש חופש הביטוי )ראו: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט) 1 ( )1995( , )להלן: עניין מרום(; רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ, פ"ד נג) 1 (, )1998(; 26 )להלן: עניין אבי-יצחק(; עניין פלונית; רע"א 3788/06 יפת נ' ידיעות אחרונות בע"מ ) ( )להלן: עניין יפת((..33 לחוק עקרון פומביות הדיון החוקתי מצא הד ברמה התת-חוקתית בפרק ב' סימן ו' בתי המשפט ]נוסח משולב[, התשמ"ד )להלן: חוק בתי המשפט(, שם סעיף

18 ב) ד) ד) (, על תת- ) לחוק בתי המשפט א) ) חוזר על הכלל כי: "בית משפט ידון בפומבי" ובהמשך, בסעיף 68 סעיפיו הקטנים, מוצגים חריגים לכלל. הוראות סעיפים 70 א) ) ו- משלימים לענייננו את הפסיפס הנ"ל בקובעם כדלקמן: ")א( לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות, אלא ברשות בית המשפט.... ) בית משפט רשאי לאסור כל פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, במידה שהוא רואה צורך בכך לשם הגנה על בטחונו של בעל דין, עד, או אדם אחר ששמו הוזכר בדיון, או לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות של אחד מהם, או לשם מניעת פגיעה בפרטיותו של אדם עם מוגבלות שכלית או של אדם עם מוגבלות נפשית, כהגדרתם בחוק הליכי חקירה והעדה של אנשים עם מוגבלות, של אחד מהם" )ההדגשה שלי ח"מ(. שהועלו בפנינו. זוהי המסגרת בה אנו נתונים ובגדרה עלינו לחפש את התשובה לקושיות 34. הלכה היא כי העובדה שדיון התנהל בדלתיים סגורות אין פירושה בהכרח המשך איסור הפרסום לאחר מתן פסק הדין. לבית המשפט ניתנה כאמור הסמכות להורות על פרסום הליך שהתנהל בדלתיים סגורות, או על מתן חיסוי והמבחן הוא אם התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים מלכתחילה, או שלשמה ראוי היה לעשות כן נותרה בעינה. גם במקרים של השארת החיסוי יקפיד בית המשפט על כך שאיסור הפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש )ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל, פ"ד נג) 3 ( 714 )1999(; רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס, פ"ד נו) 6 ( )2002(; 592 עניין אברמוב(. הבחינה כאן היא בדיעבד, בחוכמה ובזהירות שלאחר מעשה, תוך כיבוד העקרונות החוקתיים הרלוונטיים. עיינו והשוו: בג"צ 258/07 חה"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון ) ( זאת ועוד את החריגים לעקרון פומביות הדיון, כמו כל חריג, יש לפרש בצמצום. עיינו: ע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה) 2 ( )1991(; , עניין מרום; ענין יפת ולאחרונה: רע"פ 1201/12 יוסף קטיעי נ' מדינת ישראל מפי חברי השופט נ' הנדל.) ( 35. מכאן שבית המשפט המחוזי הנכבד צדק כשקבע כי זכות היסוד החוקתית, המגולמת בעקרון פומביות הדיון נובעת גם מזכות הציבור לדעת והיא מקבלת משנה

19 19 תוקף בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית הנגזרות היו נכונות: )ראו: עניין אבי יצחק(. הנה כי כן אף מסקנותיו "עקרון פומביות הדיון חיוני להבטחת שקיפות ההליך המשפטי, ונועד לאפשר ביקורת על הליך זה, אך הוא מאפשר במידה שווה גם ביקורת על פעילות רשויות אכיפת החוק, דבר שהוא בהחלט רלוונטי לבקשה הנדונה כאן. מנגד, על בית המשפט לאזן בין עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, לבין אינטרסים חשובים אחרים המחייבים את מניעת הפרסום. כך ברור, וגם המבקשים אינם חולקים על כך, כי יש למנוע פרסום כאשר קיים חשש ממשי לחיי אדם כתוצאה ממנו." ניצבים אנו איפוא בפני דילמה, אשר הקרנות שלה אלו הן: מחד גיסא עומדות טענות עיתון הארץ כי קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה בפרסום פסק הדין החלקי )בהשמטות מסוימות בלבד( הואיל ומדובר בפרשה חמורה הנוגעת, לתפיסת העיתון, לדרך התנהלותם הרשלנית של הממונים על אכיפת החוק במשטרה ובפרקליטות )מה גם שמדובר בקצין משטרה המשרת בתפקיד בכיר ביותר, שכאמור אף קודם לאחרונה )המשיב 1((, ומאידך גיסא מצוי החשש, שהועלה, לחיי התובעים כתוצאה מפרסום אפשרי. לאיזון המתחייב אעבור עתה. 36. בעניין פלוני נדונה השאלה אם ניתן לפרסם, בפרשה פלילית, את שמו של עד מדינה, שחשש שהפרסום עלול לפגוע בחייו ובחיי בני משפחתו. טרם שהסתיים הדיון בערעור שם קיבל המערער בפרשה האמורה זהות חדשה ונפסק כי בנסיבות אלו גילוי שמו הקודם של המערער תוך השארת חיסיון על פרטים אחרים שיכולים להביא לחשיפת זהותו הנוכחית אין בו כדי לפגוע בביטחונו של המערער, או בפרטיותו במידה שתצדיק חריגה מעקרונות חופש הביטוי ופומביות הדיון, מה גם שפרטיו האישיים ממילא היו ידועים לנאשמים האחרים בפרשה, לבני משפחותיהם ולמקורביהם. מקל וחומר חלה הלכה זו על ענייננו. כאן הכל מסכימים כי אין לחשוף פרטים מזהים כלשהם של התובעים, והויכוח הוא רק בדבר פרסום שמותיהם של המשיב 1 והמשיבה 5, שמילאו וממלאים תפקידים ציבוריים, וביקורת ושיח ציבורי לגבי תפקודם הינם לגיטימיים. "עקיף" זאת ועוד אחרת. נראה כי אין כל טעם להפריז היום בנסיון למנוע זיהוי של התובע באמצעות גילוי זהותם של המשיבים 1 ו- 5, היה ושמם יפורסם.

20 20 בשאלה יישומית זו דעתי שונה איפוא ממה שקבע בית המשפט קמא הנכבד, זאת מאחר ושאר "המעורבים" בפרשות הפליליות בגינן הועמד התובע לדין ממילא נחשפו אליו ולמעשיו, ולפיכך התוצאה המתחייבת דומה למה שנפסק בעניין פלוני. יתר על כן אנו הצענו לתובעים ולמדינה כי יערכו פה סידורים קרובים לאלו שננקטו בעניין פלוני )ואף הועלו רעיונות מרחיקי לכת עוד יותר(, ואולם כל ההצעות לא נתקבלו על-ידי המשיבים. לכן נקטנו בהסכמת הצדדים במספר צעדים, שצפויים למזער את הסכנה לחשיפת התובעים, ולכן הפרסום, עליו נורה, במגבלות שיצוינו בהמשך נראה שהוא עונה, בנסיבות, לדרישת המידתיות במכלול. 37. תוצאה קרובה, שצידדה בגילוי זהותם של קציני משטרה )או של נבחרי ופקידי ציבור בכירים(, אשר נטען כלפיהם כי פעלו שלא כדין או ברשלנות אל מול זכויות ואינטרסים נוגדים שהוצגו אנו מוצאים אף במשפט המשווה, ולסקירה תמציתית של הדברים אפנה עתה. בשעתו, במשפט האנגלי )במאה ה- 18 ( רווח הלך רוח על פיו: " it is very necessary for all government that the people should have a good opinion of it". מובא אצל G.R. STONE, CONSTITUTIONAL LAW 994 (4 th ed.2001) ואצל רונן בעמ' 89. דא עקא, שברבות השנים, ובמיוחד לאחר הצטרפותה של בריטניה לאמנה האירופית לזכויות האדם ופסיקה עניפה של בית המשפט האירופי לזכויות האדם, השתנתה הגישה לחלוטין והודגש התפקיד הביקורתי של בית המשפט ושל העיתונות ביחס לשלטון ולגבי אמצעי התקשורת נפסק ב- Reynolds v. Times Newspaper [2001] 2 AC 127,200 G-H כדלקמן: "It is through the mass media that most people today obtain their information on political matters. Without freedom of expression by the media, freedom of expression would be a hollow concept. The interest of a democratic society in ensuring a free pass weighs heavily in the balance in deciding whether any curtailment of this freedom bears a reasonable relationship to the purpose of the curtailment".

21 JOSEPH M. JACOB, CIVIL ANDREW NICOL, GAVIN 21 לתיאור ההתפתחות כולה בבריטניה עיינו אצל (2007) JUSTICE IN THE AGE OF HUMAN RIGHTS ואצל- MILLAR, ANDREW SHARLAND, MEDIA LAW& HUMAN RIGHT (2009). בארצות הברית, מאז התיקון הראשון לחוקה האמריקאית, הגישה המצדדת בחופש העיתונות ובפומביות הדיון היא חזקה עוד הרבה יותר. הדברים הגיעו לידי ביטוי חד בפסק הדין המכונן בעניין U.S. 713,New York Times v. United States 403 )1971( שדן בפרסום "מסמכי הפנטגון" לגבי מלחמת וייטנאם, שם נפסק מפי השופט Black כדלקמן: "In the First Amendment the Founding Fathers gave the free press the protection it must have to fulfill its essential role in our democracy. The press was to serve the governed, not the governors. The Government's power to censor the press was abolished so that the press would remain forever free to censure the Government. The press was protected so that it could bare the secrets of government and inform the people. Only a free and unrestrained press can effectively expose deception in government. And paramount among the responsibilities of a free press is the duty to prevent any part of the government from deceiving the people... In my view, far from deserving condemnation for their courageous reporting, the New York Times, the Washington Post, and other newspapers should be commended for serving the purpose that the Founding Fathers saw so clearly. In revealing the workings of government that led to the Vietnam War, the newspapers nobly did precisely that which the Founders hoped and trusted they would do." הדין בעניין גישה זו יושמה בארה"ב גם באשר לזהות ולפעילות של קציני משטרה בפסק ולאחרונה בהקשר של גילוי NEWSDAY LLC, NEWS 12 NETWORKS, Alvarado v. KOB-TV LLC 493 F.3d 1210 מסמכים בפני התקשורת בפרשת: Intervenors-Appellants, SHARON DORSETT v. COUNTY OF NASSAU Docket Nos cv, cv 730 F.3d 156` 2013 U.S. App LEXIS 19488; 41 Media.L. Rep בקנדה התעוררה סוגיה, שגם היא רלבנטית לחלק מהטיעונים שהועלו בפנינו. המימשל שם ביקש שלא לחשוף בפני העיתונות חומר שהיה בפני בית המשפט, אשר הצביע על מחדלים של קציני משטרה בכירים, שנחשדו בעבירות, אך בסופו של יום לא הוגש נגדם כתב אישום. בתי המשפט הקנדיים דחו את עמדת המדינה באותה פרשה,

22 22 זאת בהתבסס על עקרונות חופש העיתונות ופומביות הדיון, מידתיות. ראו: תוך הפעלה של מבחני Canadian Broadcasting Corp et al v Canada, [2007] OJ No 5436 (OL) Canadian Broadcasting Corp. et al.v. Canada, [2008] OJ No 1484 (OL) בקשת רשות לערער בפני בית המשפט העליון של קנדה נדחתה )Toronto Police Assh v. Canadian Broadcasting Corp [2008] SCCA No. 305 (QL) DONALD KOMMERS & זו אף הגישה העקרונית בקונטיננט ראו בגרמניה: RUSSELL MILLER, THE CONSTITUTIONAL JURISPRUDENCE OF THE FEDERAL ;REPUBLIC OF GERMANY (2012) ובמשפט האירופאי ראו: The Observer and the Guardian v. UK (1991) 14 EHRR 153; Sunday Times v. UK (no.2), Guardian V. UK (1991) 14 EHRR העולה מן המקובץ מלמד שבעולם המודרני דהיום הן עיקרון פומביות הדיון והן חופש העיתונות מחייבים פרסום דברים שנשמעו, או הוגשו לבית המשפט, גם אם נחשפים בגדרם מחדלים, או שיש בהם ביקורת על רשויות השלטון. החריגים לכלל פומביות הדיון מועטים הם במשפט המשווה ואף אצלנו. בישראל הם מנויים כאמור בסעיפים קטנים 68 ב) (- ה) ) ובסעיפים 71 לחוק בתי המשפט ובחיקוקים נוספים, שאין צורך לפרטם פה. כל החריגים ראויים, כאמור, לפרשנות מצמצמת ואולם המבחן ההסתברותי הכללי להפעלתם הוא של אפשרות סבירה להתקיימותם. עיינו: ע"א טננבוים נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ, פ"ד נח) 1 ( 359 )2003( )להלן: עניין טננבוים(, בשונה, למשל, מ-בג"ץ 680/88 מאיר שניצר נ' הצנזור הצבאי הראשי, פ"ד מב )4( 617 )1989(, שם ננקט מבחן של וודאות קרובה לגבי עניינים צנזוריאלים. יחד עם זאת, בעניין טננבוים נפסק כי אין מקום להטיל חיסוי על חטיפתו של טננבוים, אפילו שהיה מצוי באותה עת בידי החיזבאללה ונטען כי בפרסום האמור, בו חפצה העיתונות, יש כדי לסכן את חייו. ב-בש"פ 10927/07 מור נ' מדינת ישראל ) ( ניתן חיסוי על שמות השוטרים שנאשמו בכך שעשו דין לעצמם וניסו לפגוע בגורמים עבריינים שפעלו נגד השוטרים ומשפחותיהם מחשש לשלומם, ואולם לאחר ההרשעה, שמותיהם פורסמו )ראו: ע"פ 9879/09 מדינת ישראל נ' מוסא ואח' ) ((. בעניין מרום ובבש"פ 4814/05 ביטאר נ' מדינת ישראל

23 ד) 23 ) ( ובעניין קטיעי חלים, והפרסום הותר. נפסק כי החריגים לעיקרון פומביות הדיון כלל לא זה המקום להוסיף כי ניתן להשקיף על האיזון הנדרש בין עקרון פומביות הדיון וחופש העיתונות לבין "ההגנה הנדרשת על ביטחונם של בעל דין, עד, או אדם אחר, כמשמעם בסעיף 70 ) לחוק בתי המשפט בשתי זוויות ראיה נוספות, וכולן מובילות לאותה מסקנה, מה שמלמד שעל פי תורת המשפט התוצאה נכונה. אבאר שתי דרכים אלו בקצרה להלן: א) ) בעניין פלונית הסביר הנשיא ברק כי כנגד עקרון פומביות הדיון החוקתי ניצבות לעתים זכויות חוקתיות השוות במעמדן הנורמטיבי )שם הזכות לפרטיות, וכאן השמירה על החיים והגוף(. במקרה שכזה את ההתנגשות יש לפתור בדרך כלל, לשיטת הנשיא ברק )שם, בעמ' ( תוך בחינת מהותה והיקפה של הפגיעה בכל אחד מהערכים והעקרונות המתנגשים ואת השפעת ההתנגשות על הערך הנורמטיבי הכללי. התנגשות זו משקפת מצב טבעי בחברה הדמוקרטית, שבה זכויות אדם מתנגשות אלה באלה )כגון הזכות לחופש ביטוי המתנגשת בזכות לשם טוב( ושבה זכויות האדם מתנגשות בערכים ובעקרונות של החברה )כגון חופש הביטוי המתנגש עם בטחון ושלום הציבור(. הפיתרון, לשיטתו של הנשיא ברק, גורס כדלקמן: "פרט למקרים קיצוניים תוצאתה של התנגשות זו אינו מחייב קביעת הגבולות של הזכויות, הערכים והאינטרסים ברמה החוקתית תוך ביטולם של הזכות, הערך או האינטרס שידם על התחתונה... אכן המאפיין את הדמוקרטיה הוא בעושר הזכויות, הערכים והעקרונות ובהתנגשות המתמדת ביניהם. לא פעם נאמר כי הזכויות, הערכים והעקרונות החוקתיים הולכים זוגות זוגות של ניגודים. אכן, פתרונם של ניגודים אלה שהם טבעיים לדמוקרטיה ומעניקים לה את חיותה לרוב אינו בקביעת היקפם של הזכויות, הערכים והאינטרסים ובהוצאת ההיבטים שידם על התחתונה מתחום השיח החוקתי ומתחום הביקורת החוקתית. פתרונם של ניגודים אלה הוא בהשארת הניגוד ברמה החוקתית תוך קביעת מידתה של ההגנה הניתנת לזכויות, לערכים ולאינטרסים המתנגשים ברמה של חקיקה רגילה )איזון אנכי( החייבת לקיים את דרישותיה של פיסקת ההגבלה". )שם, בעמ' 538(

24 ב) הנוגדות לכאורה, להתקיים זו בצד 24 בדרך האמורה יכולות הזכויות החוקתיות, זו, וכך ראוי לנהוג אף במקרה שלפנינו. לתוצאה דומה ניתן להגיע אף בשיטה של איזון על פי מבחנים של מידתיות פרטנית. תפיסה זו היא המקובלת בקנדה במאטריה שלנו, כמפורט בפיסקה 37 שלעיל ופרופ' ברק בספר מידתיות במשפט )2010( הצביע גם עליה כאופציה אפשרית להחלפת נוסחאות האיזון ההלכתיות הקלאסיות )שם, בעמ' (. אפרט שיטה זו בס"ק )ב( שלהלן. ) ניתן לבצע איזון בין הזכויות החוקתיות הנוגדות הנידונות פה גם לפי "פיסקת ההגבלה". ברור שהפגיעה בזכות לפומביות הדיון ובזכות הציבור לדעת על דרך של התחשבות בחריגים תיעשה במקרה שכזה רק על פי חוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, אשר נועד לתכלית ראויה, והחריגים הקבועים בחוק עונים לדרישות אלו. המיקוד הוא איפוא במידתיות. במסגרת זו יש לבדוק את התקיימותם של שלושת מבחני המשנה למידתיות: מבחן הקשר הרציונלי, מבחן הפגיעה הפחותה ומבחן המידתיות במובן הצר. דומה שהאיזון המוצע על-ידי כאן עונה אף על דרישות אלו. איישם איפוא עתה את ההלכות והתיאוריות הנ"ל על ענייננו. מוכן אני לקבל שאכן נשקף סיכון, בגבולות של אפשרות סבירה, לשלומם של 39. לפני בשעתו, יחד עם זאת, וכן סיבות החיסוי. אם יפורסמו שמם וזהותם התובעים, שנים רבות, חלק מפרטים אלו נחשפו ממילא בפני הנאשמים האחרים בהליך הפלילי, ודבר דומה קרה גם בהחלטות שיפוטיות שונות )שניתנו החלטות חיסוי לגביהן לאחר מכן, כמפורט לעיל(. המשיבים 10-9 טוענים כי עקב כך הם נאלצו "לרדת למחתרת" ואולם המציאות מלמדת שברבות השנים ולקורת רוח הכל הם לא נפגעו גופנית, בדומה להסדרים שנעשו בעניין הצעות שהפנינו אליהם, יתר על כן, חרף החששות. פלוני, נדחו כאמור על ידם )ומכאן שמבחן הפגיעה הפחותה נוסה ונשלל(. בנסיבות וכן באיסור וזהותם שמם בהשתת חיסוי על דומה שדי ומכוח כללי המידתיות, אלו, שכן מושגת מבחן הקשר הרציונאלי, בהגבלה זו מתקיים על סיבות החיסוי. פרסום התאמה בין המטרה )איזון בין הזכויות החוקתיות המתנגשות( לבין האמצעי שנבחר )איסור הפרסום החלקי(. זאת ועוד ראוי להזכיר כי תפקידה של המשטרה הוא לשמור על חיי אדם וחובה זו מוגברת, ובראש ובראשונה גם על הסדר הציבורי ובתוך כך בנסיבות, כלפי התובעים.

25 25 מעבר לאמור לעיל, ושוב על פי עקרונות היסוד של חופש העיתונות ופומביות הדיון לאור כללי המידתיות אין מקום להטיל חיסוי על שמותיהם של המשיבים 1 ו- 5 ועל הביקורת שמתח בית המשפט המחוזי הנכבד עליהם, זאת מבלי להיכנס לפרטים כלשהם שעלולים לגלות את סיבות החיסוי, או את זהות המשיבים 9 ו- 10. הטעם לכך נעוץ בצורך לחשוף לעיני הכלל את העובדות כהווייתן, והרי כידוע הוא ש"אור השמש ]הפרסום והשקיפות[ הוא המטהר הטוב ביותר", כדברי השופט האמריקאי לואיס ברנדייס. הנה כי כן, בפרסום המתחייב, כנגד החיסוי המוצע, מתקיים גם מבחן המידתיות במובן הצר. 40. לקראת סיום ארשה לעצמי עוד הרהור. ג'ורג' ברנארד שו, שסבל בימיו קשות מהצנזורה, כתב הקדמה למחזהו: "הופעתו של בלאנקו פוסנט" Posnet(,)The Shewing-up of Blanco ושם הוא הגדיר את "גבולות הסובלנות" Toleration(.)The Limits to במסגרת זו הוא הסביר כי יש משטרים שאינם מאפשרים להפיץ, או להציג יצירות ספרותיות או תיאטראליות, שמתארים מעשי התנקשות )אפילו היסטוריים(, שהרי הדבר עלול, לשיטתם, לעורר מחשבות מעין אלו אצל נתיניהם כנגד השליטים. לעומתם ישנן חברות ותרבויות שמבינות כי מעשי התנקשות, אף שהם כשלעצמם הצורה הקיצונית ביותר של צנזורה אינן נוהגות למנוע פרסומים מסוג זה, ותפוצתו של התנ"ך, למשל, המלא בתיאור של מעשי רצח שונים, הוא עדות נצחית וניצחת לגישה האחרת. דומה לפיכך שהחשש מהתנקשות ממשית, כשהוא בא בצד בקשה לאיסור פרסום של ביקורת על מעשים שגרמו להיווצרות הסיכון נכנס למסגרת הרעיונית שהתווה ברנארד שו בשרטוט "גבולות הסובלנות". עם זאת, למען הזהירות אני סבור שראוי לאשר במכלול את איסור הפרסום החלקי, בהתאם לכללי הדין ובמידה שמוצעת כאן. 41. נוכח כל האמור לעיל הנני מציע איפוא לחברי כי נפרסם את פסק הדין החלקי, בהשמטות המתחייבות, המסומנות בטקסט בשלוש נקודות ובתוספות קלות המצויינות בטקסט בסוגריים מרובעים )על מנת להבין את ההקשר(, הכל כפי שבא לידי ביטוי בנוסח המופיע כנספח א' לפסק דיננו זה. כן יש לפרסם במקביל את הפרפאזה לגבי הדו"ח של עו"ד אריה רוטר, המופיעה בנספח ב' לפסק דיננו זה.

26 ב) ג) ד) 26 פרטי המידע שעולים באופן למען הסר ספק אבהיר כי ניתן לפרסם את כל 42. מפורש מפסק-דיננו זה, או מהנספחים לו. כמו כן רשאים הצדדים, או כל גורם אחר ליתן, כמובן, פרשנות שלהם לעובדות, כפי הבנתם, ובמיוחד כך העיתונות, שפרשנות שכזו נכללת בין שאר תפקידיה. יחד עם זאת, בשים לב לכך שנמסר לנו במהלך הדיונים הרי כי ייתכן וחלק מהחומר החסוי הודלף, או מצוי בידי גורמים שלישיים כלשהם, שאני מציע כי נורה שאין לפרסם בכל דרך שהיא: א) ) את זהות המשיבים 9 ו- 10, או כל פרט היכול להביא לזיהויים. שיטות עבודה חסויות של המשטרה. ) או את סכום הפשרה את הסדר הפשרה שנחתם בין המדינה לבין התובעים, ) )למעט ציון העובדה שהיה זה סכום נכבד(, שכן בפרסום הסדר הפשרה וסכום הפשרה עלולים להתגלות טעמי החיסוי, או שהדבר עלול להגביר את הסיכון לתובעים. ) את הסיבות המדויקות של החיסוי, מעבר לאמור בפסק דיננו זה ובנספחים. ה) ) שמות של אנשים או גורמים הקשורים בעניין )מעבר לאלו הנזכרים בפסק דיננו זה, או בנספחיו(, שזיהויים יכול לאפשר את גילוי המשיבים 9 או 10. ו) ) את מספרי ההליכים הקשורים במכלול, או הפניה כלשהי אליהם, מלבד פסק דיננו זה. יתר על כן, בכפוף לאמור בפסק דיננו זה ובנספחים ימשיכו לחול צווי איסור הפרסום שהוצאו בתיק זה וכן בבית המשפט המחוזי הנכבד בת"א ובערכאות אחרות. 43. בנוסף למוצע לעיל הנני סבור כי ראוי שהגורמים, שעותק מפסק הדין החלקי הועבר לתשומת לבם )היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה, מפכ"ל המשטרה ופרקליט מחוז ת"א )פלילי(( יתבקשו להשלים את הפקת הלקחים בעקבות הדו"ח של עו"ד אריה רוטר. במקביל יש להורות לפרקליטות המדינה להעביר עותק מפסק דיננו זה וכן את פסק הדין החלקי במלואו ואת דו"ח עו"ד אריה רוטר במלואו לעיונו של השר לביטחון פנים. כל הגורמים הללו נדרשים, לשיטתי, לנקוט בכל הצעדים המתבקשים על מנת לנסות ולוודא שתקלות מעין אלו שהתרחשו פה לא תחזורנה על עצמן וכי יושג תיאום מלא בין יחידות המשטרה השונות ובינן לבין הפרקליטות, ומעל הכל לוודא שתופעה של הסתרת מידע מפני הפרקליטות ומפני בית המשפט, שהיא נורמה שאין להמעיט מחומרתה, ואשר סברנו כי עברה זה מכבר מן העולם תיעקר מן השורש. 44. לבסוף אציין, כי פרקליטות המדינה ביקשה מאיתנו כי נורה על השהיית הפרסומים על פי פסק דיננו זה לפרק זמן מסוים ואולם אין אני רואה מקום לכך, שכן

27 27 הענקנו למשיבים זמן מספיק להתארגנות עובר למתן פסק הדין והמציאות מלמדת כי אין עיתוי נוח ומתאים לפרסומים מסוג זה. 45. תם ולא נשלם. ש ו פ ט סולברג: נ' השופט החיסוי עד כה היה נחוץ מחמת הסיכון הממשי לשלומם של התובעים. מנגד, הפרסום עתה הוא הכרחי. זכות הציבור לדעת, פשוטו כמשמעו. ר ב ות התלבטנו וארו כות דנו, ב מגמה להשיג מ תווה שיאפשר פומביות מקסימאלית עם סכנה מינימאלית. קיווינו ש'כוחות השוק' יעשו את שלהם, במובן זה שי ו שג איזון בין האינטרסים השונים והמנוגדים שיוצגו היטב על-ידי באי-כוח בעלי-הדין, כל אחד מנקודת מבטו-שלו. ברם, לא עלה בידינו לסייע בגיבוש נוסח מוסכם לפרסום. ש ומה עלינו אפוא להכריע, לשרטט את גבולות המותר והאסור בקשר לפרסום הפרשה הנדונה. דא עקא, על מנת שלא לחתור תחת תכלית החיסיון, איננו יכולים גם עתה ליתן הנמקה מפורטת ומלאה. במגבלות הנתונות, היטיב חברי, השופט ח' מלצר, להורות בפסק דינו השקול. כמו כדי ללמדנו על ההכרח שבמתן פומבי, נתגלו במהלך ההתדיינות המשפטית לפנינו עניינים שחייבו לבדוק את אופן התנהלות המשטרה והפרקליטות במסגרת המשפט, בתביעת פלוני נגד המדינה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לשם כך מינה היועץ המשפטי לממשלה את עו"ד רוטר, וזה עשה מלאכה הג ונה. קדמה לו ועדת בדיקה משטרתית שגם היא עשתה עבודה נאמנה. לא נמצא זדון בפעולות ובמחדלי המשטרה והפרקליטות, אלא שגגה, שורה של כשלים. מר ביתם במשטרה, מקצתם בפרקליטות. ממצאי דוח הבדיקה חשובים, מסקנותיו נכוחות. עיקריו ראויים לפרסום משום ש"ט וב ה ת וכ ח ת מג ול ה מ אה ב ה מס ותר ת" )משלי כז, ה(. אמנם מקו בלנו "כ י אד ם א ין צ ד יק ב אר ץ, א ש ר י ע ש ה ט וב ול א י ח ט א" )קהלת ז, כ(, לא כל שכן שאין אדם מ ושלם בארץ, אשר יעבוד במקצועיות ולא י ש גה. אך לבטח יש ליי שם את מסקנות הדוח ב ש ום שכל, במידה, באופן החלטי וממוקד; לא ב'עליה ום'. הנדל: נ' השופט ש ו פ ט אני מסכים לפסק דינו המאוזן והמאלף של חברי השופט ח' מלצר.

28 28 הגילויים קשים ומטרידים, ואודה אף מפתיעים. הדגש מושם על דרך התנהלות החקירה, ואי- העברת מידע רלבנטי וחשוב על ידי גורמים אחרים לידיעת בית המשפט. לעיתים רשויות התביעה והמשטרה מציגות עצמן כחלק ממערכת בתי המשפט ולא היא. המדויק יהיה לומר כי הן פועלות בשם הציבור, ולטובתו. עול כבד ומורכב מוטל על שכמן. גם עליהן חלה האמרה המובאת בתלמוד מפי רבן גמליאל: "כמדומין אתם ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!" )בבלי, הוריות י, ע"א-ע"ב(. שהרי רבים וטובים מצויים בשורות הרשויות ואין להכליל, מבלי להכליל, האמורות, אומר זאת: על רשויות התביעה והמשטרה להבין היטב כי עיקר כוחן איננו נובע מהכלים שהדין מעניק להן. כוחן נעוץ באמון שבית המשפט, ואף הציבור, רוחש רף אכן, הגונה וישרת-דרך. אמון זה מבוסס על ציפייה להתנהלות שקופה, להן. הדרישה המופנית כלפי ויודגש: הוא גבוה. לעמוד בו הרשויות שעל ההתנהגות ואיננה מבוססת על היא חלק מליבת תפקידן, הרשויות להתנהגות מעוררת-אמון החובה הכללית של בעל דין לנהוג בתום לב. לא בכדי, פסוק אחד בתורה מזכיר בזה "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" אחר זה את שני התפקידים הנפרדים )דברים טז, יח(. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ח' מלצר. ש ו פ ט ניתן היום,י"ט באדר א התשע"ד ) (. ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט מה _K31.doc העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מרכז מידע, טל' ; אתר אינטרנט,